הַהַדָּחָה שֶׁזִּעְזְעָה אֶת הַמָּסָךְ

עוֹנַת "הַבַּיִת הַגָּדוֹל" הַשָּׁנָה הָיְתָה מְאוֹד מְרַגֶּשֶׁת. דַּיָּר אֶחָד קִבֵּל אַהֲדָה רַבָּה מֵהַקָּהָל. הוּא יָצָא מִן הַבַּיִת מַמָּשׁ לִפְנֵי הַגָּמָר.

אֲלָפִים רַבִּים שֶׁל צוֹפִים הִרְגִּישׁוּ אַכְזָבָה גְּדוֹלָה. אֲנָשִׁים רַבִּים כָּתְבוּ בָּרֶשֶׁת שֶׁהַהַצְבָּעָה לֹא הָיְתָה בְּסֵדֶר. הָרְגָשׁוֹת שֶׁל הַצוֹפִים הָיוּ אֲמִתִּיִּים מְאוֹד.

הַגָּמָר יִהְיֶה בְּקָרוֹב, אֲבָל אֲנָשִׁים כְּבָר מְדַבְּרִים עַל הַדַּיָּר שֶׁיָּצָא. הוּא הָפַךְ לְגִבּוֹר שֶׁל הָעֶרֶב גַּם מִחוּץ לַבַּיִת.